החלטה בתיק פש"ר 3095-06

1.       לפני בקשה שלא למכור את הבית המשותף למבקשת ולחייב ברח' בראון 16 בירושלים. (להלן: הנכס).

2.       בפי המבקשת מספר טענות. לטענות אלה הגיבו הנאמן ובעל התפקיד. לפיכך תובאנה בזאת טענות המבקשת, התייחסות בעלי התפקידוהחלטת בית המשפט באשר לטענות.

3.       המבקשת הייתה נשואה בעבר לחייב. לטענתה היא בעלת זכות בדין קדימה על הנכס לאור משכנתא שנטלו בני בזוג בעבר מבנק דיסקונט למשכנתאות וכן בגין כספים שהמבקשת ומשפחתה העבירו לצורך מימין בניית הנכס. לטענת בעלי התפקיד הנכס רשום במנהל מקרקעי ישראל על שם החייב בלבד. על הנכס היה רשום משכון מדרגה ראשונה לטובת בנק בגין משכנתא שנלקחה. בעבר התקבלו טענות הנושה בבית משפט במסגרת תביעה שהגיש כי החייב הוא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס. פסק דין זה הפך לחלוט. במסגרת אותו פסק דין נדחו טענות המבקשת כי העבירה כספים למימון רכישת הנכס או בניית הנכס. כן נקבע כי כל המשכנתאות או הלוואות שנתקבלו עבור הנכס, נלקחו במשותף על ידי החייב והמבקשת. עוד יאמר כי באותו עניין הביע בית המשפט את דעתו כי הסכם הגירושין שערכו החייב והמבקשת בשנת 2005 היה למראית עין, העברת הרכוש למבקשת בטלה וניתן סעד הצהרתי כי החייב הוא בעל זכויות בנכסים שונים לרבות הנכס הנדון. בית המשפט הגיע שם למסקנה כי הקביעות הרכושיות בהסכם הגירושין נועדו כדי להבריח רכוש מהנושים לאור העובדה כי מצבו הכלכלי הגרוע של החייב היה ידוע באותה עת לחייב ולמבקשת. דברים אלה, מחייבים גם בהליך שלני כאשר החייב, המבקשת והנושה היו צדדים לפסק דינו של בית משפט השלום. לפיכך, יש לקבוע כי טענת המבקשת אין לה בסיס ואינה יכולה להתקבל ככזו המונעת את המשך מכירת הנכס.

4.       המבקשת טוענת כי החייב חב לה סכום גבוה ביותר בעבור מזונות. לביני הזוג ארבעה ילדים. המבקשת טוענת כי היא נשאה העול כלכלת הילדים וגידולם  בידי המקשת פסק דין מבית הדין הרבני מיום 25/6/05 לפיו נקבע כי על החייב לשלם למבקשת מזונות בסכום של 10,000 ש"ח לחודש. לענת המבקשת לא שולם דבר מלבד מזונות לחודשיים. קיים חוב של 89 חודשים.  או כל סכום אחר שיקבע לו זכאית המבקשת על פי דין. מבקשת טוענת כי חוב המזונות הוא חוב בדין קדימה בהליכי הפש"ר.  בעלי התפקיד משיבים לעניין זה כי הוכח שהחייב והמבקשת מתגוררים יחדיו עד היום בדירה אחרת ברח' ... ב.... ראיות לכך צורפו לתגובות בעלי התפקיד. עוד מפנה בעל התפקיד לפסק דינו של בית משפט השלום ממנו עולה כי החייב שילם משך השנים כספים למבקשת שיועדו לפירעון משכנתא. בית משפט השלום קבע כי מדובר בסכום של 600,000 ש"ח. עוד מדגישים בעלי התפקיד כי המבקשת לא ביקשה לקצוב את המזונות בהליך הפש"ר, מכאן שלמעשה לא קיים חוב מזונות ובוודאי שאין לחוב זה מעמד בשל חוב בדין קדימה. דברים אלה מעלים מחשבות קשות באשר לתום ליבה של המבקשת. מקביעות בית משפט השלום עולה כי קיבלה מהחייב סכומים נכבדים. המבקשת נמנעה מלהזכיר סכומים אלה בבקשתה שלפני. המבקשת גם נמנעה מלפנות בבקשה לקציבת מזונות. ידוע כי בקשה זו הייתה מביאה לבדיקה של סוגיית המזונות, דרך היווצרות סכום המזונות, האם שולמו למבקשת מזונות וכדומה. לכך יש להוסיף את קביעות בית משפט השלום כי הסכם הגירושין היה למראית עין ונועד להבריח רכוש מהנושים. לפיכך, אין כל בסיס לטענות המבקשת בדבר חוב מזונות כלשהו או כי הוא מעניק זכויות בדין קדימה למבקשת.

5.       לטענת המבקשת רשום לטובתה שיעבוד על הנכס עוד משנת 1994 הנועד להבטיח את חובות החייב כלפיה. יש לראות אפוא את חובות החייב כלפיה כחובות בעלי דין קדימה לאור השעבוד האמור. לעניין זה התייחס הנאמן בתגובתו. הנאמן הביא ציטוט מחקירת החייבת בבית המשפט בעבר. החייבת נשאלה באשר למהותו של שיעבוד זה. היא כלל לא ידעה להסביר את נסיבות יצירת בשנת 1994. לדברה החייב חשב כי טוב יהיה אם ירשם לטובת המבקשת שיעבוד על הנכס. יצירת שיעבוד לטובת החייבת על הנכס שאין בצדו מטרה מוסברת או ראויה, הופך את השעבוד לריק מתוכן. לא הוכח לפני כי החייב קיבל תמורה לשעבוד זה. קל וחומר, עולה ספק רב באשר לאמיתות השעבוד לאור התנהלות המבקשת והחייב כלפי צדדים שלישיים לרבות נושים שונים.לאור זאת טענות החייבת בדבר שיעבוד זה כמונע את מכירת הנכס - נדחות.

6.       המבקשת טוענת כי חוות הדעת השמאית שהעריכה את הנכס שגויה מאחר ולא הביאה בחשבון שאין לנכס טופס 4, קיימות חריגות בניה המצריכות הליכי רישוי, תכנון ובניה שונים, אין לנכס אישור אכלוס. על אלה מורידים מערכו דבר המגדיל את חלקם היחסי של חובות החייב כלפיה וזכויותיה בנכס. בעלי התפקיד מצביעים על כך שהחייבת לא המציאה חוות דעת נגדית ולמעשה לא פעלה כדי לאמת את טענותיה מלבד אמירות מצידה בעניין זה. זאת ועוד, בעלי התפקיד מפנים לחלקים מחוות געת השמאי בהם התייחס השמאי לבנייה שנעשתה ללא היתר. חוות הדעת ניתנה לפני זמן רב והמבקשת לא מצאה לנכון לחלוק על חוות הדעת, או להגיש חוות דעת נגדית. עתה, מנסה המבקשת באמצעות העלאת טענות כנגד חוות הדעת למנוע את מכירת הנכס. דעתי בעניין זה כדעת בעלי התפקיד. מחוות הדעת עולה כי השמאי שמונה ואושר על ידי בית המשפט, היה ער לחריגות הבנייה. המבקשת לא עשתה ניסיון ממשי לחלוק על חוות הדעת וטענותיה תלויות על בלי מה.

7.       המבקשת טוענת כי התנהלות החייב ויצירת החובות על ידו סיבכו את החייבת שלא הייתה מעורבת ביצירת החובות ואילו היא זו שנשאת בתוצאות מעשי החייב עד היום. יתכן כי כך הם פני הדברים. מכל מקום, אין בכוחה של טענה זו למנוע את מימוש הנכס.

8.       לסיכום- לא היה בסיס כלשהו להגשת הבקשה. נראה כי החייבת מנסה למנוע את מכירת הנכס בטענות שאין להן בסיס. החייבת שנעזרת בייצוג משפטי מודעת להחלטות קודמות ופסקי הדין שהובאו לעיל. היא בחרה שלא לנקוט בהליכים שונים כפי שנקבע לעיל ולמעשה הגישה בקשה חברת יסוד במטרה לעכב את מימוש הנכס. לאור כל האמור, בקשת החייבת נדחית נוכח האמור אני מחייב את החייבת לשלם הוצאות לבעל התפקיד בסום של 10,000 ש"ח ובן לנאמן בסכום של 10,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.